<h1>ספר ל"ו שערים לרבינו אליעזר מגרמיזא בעל הרוקח — שער כ"ה</h1>
<h2>דף מח.</h2>
ריאה הסרוכה לחזה טרפה דוקא ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה דמתוך שדוחקת הריאה על הצלע וסותם אותה אבל בחזה אינה דוחקת על החזה ואינו סותם אותה טרפה, וכן אונא הסרוכה בשתי צלעות הקטנות הסמוכות לחזה אין לה בדיקה וטרפה ולא נוכל להשוותה עם סירכיה (האונות) [דאונות] הנסרכות בשתי צלעות הגדולות דכשרה דהתם היינו ריביתייהו, אבל דינו כחזה שהרי ניתנה לכהן עם החזה כדתניא [לעיל מ"ה ע"א] אותן ב' צלעות משתי דפנות אילך ואילך זהו חזה הניתן לכהן. ומצאתי בתשובת רבי יצחק בר' יהודא דהיינו טעמא דדבוקות האונות לחזה לפנים מן החוט דהוי דומיא דשלא במקום ריביתא דסירכא במקום החזה מרווח רווח ועבידא לאינתוקי וכן דבוק בגרגרת מקום מרווח כמו בחזה ולא הדרא בריא וטרפה, ונראה לי נסרכה האונה למעלה מחוט הזה ולפנים כלפי ראשי הצלעות הוי כאלו נסרך לצלע וכשרה אבל אם נסרך למטה מראשי הצלעות זהו כחזה א' כך קבלנו מרבותינו, פר"ח כל החזה לאורכו וגם לרחבו עד החוט שהוא טמון בחזה ובשר ושמנונית חופין אותו ומקום החוט עצמו טריפה למעלה מן החוט מקום שמתפרק ומחתך מקום החזה מן הצלעות נידון כצלעות וכבשר שבין הצלעות וכשר בנפיחה אבל החזה ושתי צלעות קטנות טרפה. ריאה הסרוכה בשמנונית הלב או בכל קנה הלב טרפה ומטעם פרש"י [מ"ט ע"ב] הואיל וחלב העשוי ככובע אינו סותם היינו חוטי דכרכשתא או(ן) טרפשא דליבא הוא שומן הלב והוא חלב העשוי ככובע שהלב נחבא בתוכו ואם ניקב הלב או הריאה בסמוך לו סתימת שומן לאו סתימה היא או סותם טרפה והיינו טעמא דריאה הסרוכה לשומן הלב ואע"ג דהיינו ריביתייהו ואצלו היא גדולה למטה מחיתוכי דאוני אפ"ה טרפה דעל כרחיה ריאה ניקבה שאין סירכא בלא נקב וסתימה זו אינה סתימה ולאו כלום היא וטרפה אבל קנה הלב הדבוק לצלעות או טרפשא דכבדא הדבוק בסירכא בצלעות או ניקבה חצר הכבד כשרה ורבי' שמו' שטרף חצר הכבד שניקב אינו נר' לי הקטן וכי ניקב בבשר טרפה הלכך ודאי כשרה היא אם ניקב חצר הכבד אך הריאה שנסרכת בין בחצר הכבד או בשמנונית הלב או בקנה הלב אין לה בדיקה וטרפה.
